לדבר עם הילדים

הביטו רגע מהצד על המתרחש. אלפי הורים רצים לעבודה, לעיסוקים, לסידורים ולעוד עניינים, שחלקם אף מתבצעים בניידים. והילדים? מסביב איפשהו או מתחת לעץ כזה או אחר.
כיצד על ילד להיבנות להיות אדם? מהיכן מקבל המידע? מי מחנך אותנו היום? בית הספר דואג להשכלה, במקרה הטוב. אך מה עם היחסים בינינו, הקשרים בינינו?
הורים רבים מתלוננים על חוסר קשר עם הילדים, חוסר הצלחה בחינוך, התמכרות לסמארטפונים, שהפכו להיות לצערנו המחנכים של הדור. הכל שם פתוח וזמין. וכל משחק תמים לכאורה משופע בפרסומות מזיקות, ודוגמאות שליליות.
ויש הסוברים כי משחק אלים אינו מזיק. וכך האנושות מגדלת דור שמה יהיה עליו?
אי אפשר לטמון את הראש בחול. אי אפשר להדחיק. מה אם כן לעשות?
להשקיע. לדבר על הילדים, לצאת איתם לטבע, לטיול ברחוב אפילו, להיות ביחד. “העברת הזמן” עם הנייד אינה מהווה תחליף לקשר, או לחברה, היא רק הורסת כל חלקה טובה. אין כמו שיחה טובה להחלפת רשמים, הרגשות, מחשבה על תופעות, מקרים ובכלל, שיחה. שיחה חמה. יושבים, מכינים פירות רעננים, לימונדה טבעית וטעימה. עושים זאת ביחד, ומבלים את הזמן בלשוחח. בלחלוק.
מהר מאוד תגלו שהילדים זקוקים לכך מאוד, וזו הופכת להיות תרבות, המניבה יכולת התבוננות מהצד על כך דבר בצורה בוגרת וחכמה.
אל תגידו לילדים לא. אלא הסבירו מדוע, העבירו להם את השכל, את השיקולים, כך שהם יוכלו לעשות אותם כאשר אתם אינכם בסביבה.
קחו את הקיץ כמקפצה של קשר וחיבור. הקצו זמן למפגשים הללו בכל יום. והטוב לא יאחר לבוא. הוא יהיה שם. הוא נמצא בקשר בינינו.

ללמוד את העולם

פעילות מוחית אצל תינוקות

מחקרים חדשים מלמדים שמוח התינוק פועל בקביעות כפי שמתפקד מוח המבוגר בעת מדיטציה, או פעילות אמנותית. מתברר שזוהי הדרך הטובה ביותר עבור הילד בגיל הרך ללמוד את טבעה של המציאות.

מה שנראה כמו מוגבלות של התינוק, מתברר מהמחקרים החדשים, ככלי חשוב בתהליך הלמידה שלו!

החוקרים מצאו, כי במוחו של תינוק יש יותר תאי עצב, וחלקים בקליפת מוחו מחווטים טוב יותר, מאלה שבמוח המבוגר! שוני זה מאפשר לתינוקות להטמיע כמויות גדולות של מידע בזמן קצר.
במוח התינוק פועלים פחות ‘הורמונים מעכבים’, העוצרים אותות חשמליים מלעבור לתאים אחרים. מבוגרים חוסמים “רעשי רקע”, ממקדים את תשומת ליבם ומתעלמים מהסחות דעת. לעומתם תינוקות מסוגלים להפנות את תשומת לבם לאלמנטים רבים בו-זמנית.
מכיון שתינוקות עדיין אינם מבינים “איך פועל העולם”, הם אינם ממקדים את הקשב במה ש”ראוי”…
מצב הנקרא פיזור קשב, הידוע כמסייע לדמיון לפעול.
כאשר אמנים עוסקים בהלחנה, בפיסול וכד’, ובמיוחד אצל נגני ג’ז המרבים לאלתר, נראית פעילות מוחם דומה מאד לפעילות הרגילה של מוח התינוק.

בשלושים השנים האחרונות, הראו מחקרים, כי ילדים לומדים על העולם בדרך דומה לזו של מדענים. הם עורכים ניסויים, מנתחים סטטיסטיקה ומפתחים תיאוריות בתחומי הפיזיקה, הביולוגיה והפסיכולוגיה. משנות ה 2000, חוקרים מבינים את המנגנונים המאפשרים יכולות מופלאות אלו..

בשביל תינוקות וילדים צעירים, הידע החשוב ביותר, הוא הידע של אנשים אחרים! תינוקות מחקים הבעות ומפענחים רגשות של אחרים! הם פחות אגוצנטריים מאשר חשבנו, ומבינים את נקודת המבט של הזולת.

לאחרונה, מבינים החוקרים טוב יותר את הדרך בה תינוקות וילדים צעירים מצליחים ללמוד הרבה כל כך במהירות ובדיוק רב כל כך.

נוירוביולוגים מבינים כיום את מנגנוני המוח המאפשרים את כל הלמידה הזאת. הם מצאו שמוחם של תינוקות גמיש ממוח המבוגר, ויש להם הרבה יותר קשרים בין תאי עצב. שאמנם אינם יעילים במיוחד… אך עם הזמן, מוחם מכחיד קשרים לא פעילים ומחזק קשרים מועילים. במוחם של תינוקות מצויים כימיקלים המאפשרים שינוי של קשרים, בקלות רבה..

בנוסף, היעדר ‘בקרה קדם- מצחית’ אצל תינוקות וילדים צעירים, הנדמית לנו כמגבלה, מתגלה כמצב העשוי להקנות יתרון עצום מבחינת כישורי למידה. מסתבר, שדוקא היעדר עכבות – עשוי לעזור לתינוקות ולילדים צעירים לחקור את העולם ביתר חופשיות, ביעילות ובדרך יצירתית וגמישה.

יתרונות אלה קיימים אצל האדם דווקא בשנים הראשונות לחיים…

מציאות חדשה כיתרון אור מתוך החושך

הרבה פעמים יוצא לי לאמר לאנשים שאין מיותר בעולם הזה, אנשים לא סתם מתים, אנשים לא סתם סובלים, ואני רואה שקשה להם לתפוס את העניין ואני מבינה אותם, כי איך אפשר לעמוד אדיש מול הזוועות שמתרחשות מתחת לאפינו ואף בביתנו יום יום?

אני לא אפרט כאן לפרטים כי כולנו מעורבים במציאות היום יומית ושומעים על הזוועות, אך מאט מאוד אנשים מבינים שאלו הם דברים שנובעים כחלק מהתפתחות העולם.

ולכל דבר כזה שאנחנו רואים בחוץ ישנה סיבה.

כמו שלא פעם אמרו לנו ההורים וגם שמענו ממורים שללא קושי אי אפשר להגיע להצלחה,אם אנחנו רוצים להשיג משהו עלינו להתאמץ בשבילו , כי אם נקבל אותו מן המוכן לא נדע להעריך אותו וגם לא נשמר אותו , כי לא אנחנו השגנו ועמלנו עבורו.

וכך על אותו העקרון, ללא המר לא היינו מכירים את הטעם המתוק, ללא הצבע השחור לא היינו מבחינים בצבע הלבן וכ”ו.

ומתוך ההנחה הנ”ל אנחנו מבינים שאי אפשר להגיע לשלמות, לאהבה , ליחסים של הדדיות אם לא נכיר את ההפך מכך, את הפירוד , השנאה , חוסר השלמות.

כלומר, העולם המתראה לנו בחוץ הוא סך הכל מראה של מה שמתרחש בתוכנו , ביננו , בפנימיותינו. קשה לאנשים לתפוס את זה ואני אביא דוגמא : אנחנו נוסעים באוטובוס ורואים התנהגות לא נאותה של נער לזקן , או של נהג אוטובוס לנוסע וכן הלאה.

התגובה הראשונית שלנו היא כעס, סלידה , שנאה כלפי אותו נהג שגער בנוסע , אך מה שאנחנו לא מבינים הוא שגם כאן זו בעצם המראה שלנו של כל אחד ואחד מאיתנו , של כל החברה שלנו , אז אנשים אומרים לי : מה פתאום , אני לא אתנהג/מתנהג ככה בחיים

אבל אם לרגע נהיה כנים עם עצמינו , ונחשוב על מצבים שונים בחיים שעברנו שלאוו דווקא התנהגנו בזלזול לזקן בתור ילדים, אבל כל אחד במרחב הפרטי שלו , אם במשפחה , אם בעבודה או בין חברים

התנהג בחוסר כבוד , או זלזול כלפי האחר.

וזו הסיבה שאנחנו רואים את זה בחוץ כי אם זה לא היה הטבע שלנו פשוט זה לא היה מתראה לנו. זה חוק טבע , זה כמו ששמעתי עשרות פעמים מהמורים שלי ברפואה משלימה שלא משנה עד כמה מטפלת טובה ומוצלחת אהיה

לעולם לא יגיעו אליי מטופלים שאין להם מה לשקף לי על עצמי, וזה אצלי עבר בשלמות במבחן המציאות.

אז לסיכום העולם החיצון בא כדי להראות לנו את מה שמתרחש בכל אדם ואדם בפנימיותו וככל שנשכיל להבין את זה כך יוקל לנו.

לכאן נכנסים רק עם חיוך

אתמול קנינו לילדים סנדלים בחנות קטנה ומדהימה בעיר שאליה אנחנו חוזרים תמיד. ולמה אנחנו תמיד חוזרים לשם? כי פעם כשסיימנו לבחור נעלי חורף ובאנו לשלם, פתאום פרצו רעמים וברקים ורוחות חזקות ונפלה הפסקת חשמל על חצי פתח תקווה. ואז מיד התנתק הקשר עם חברות האשראי וכל החנויות במרכז העיר נותרו ללא קופה פעילה. עמדנו שם ליד הקופה, אני וארבעת ילדיי, ביד אחת נעליים ארוזות וביד השנייה כרטיס אשראי שאי אפשר להשתמש בו. פשפשתי בארנק ומצאתי סכום מסויים, אך לקנייה היו חסרים לי מאה שקלים בדיוק. המוכר שעזר לנו בחיוך ולבביות מקסימים מהרגע שנכנסנו, אמר לי, אז מה לא נורא, תיקחי את הנעליים ותבואי בהזדמנות לתת לי את המאה החסרים. ואפילו כתב לי פתק זמני עם פרטי הקנייה. הסתכלתי עליו במבט של “מה? באמת או בצחוק?” הוא הכניס את הקופסאות לשקיות, שוב חייך ושלח אותנו לטייל בכיף בגשם. יצאנו, טיילנו, ודיברנו על מה אפשר ללמוד מכל מה שעברנו עכשיו על גשמים, הפסקות חשמל, על חיוכים ועל אנשים. ועל איך ביחס החם והבוטח שלו הוא קנה אותנו לתמיד. חזרנו אליו באותו אחר הצהריים עם הכסף ועם חמישה חיוכים.

אז השבוע שוב קנינו אצלו סנדלים, ומשם המשכנו לחנות סמוכה שמבחוץ היה נראה שיש להם שקדייה. שקדייה לא היתה, אבל מלא פירות יבשים, טעימים וממש מפתיעים דווקא כן היו. תות שדה, אוכמניות, חמוציות שלמות ללא שום תוספת בכלל ועוד ועוד הכל טבעי וטעים להפליא. אך מה שהיה מיוחד שם הרבה יותר מפירות עם או ללא סוכר, היתה דווקא האווירה.

עוד לפני שנכנסנו הבת שלי בת התשע הצביעה על מפתן הדלת ואמרה בחיוך “אמא תסתכלי, שטיחים עם מסר”. לרגלי שתי הדלתות של החנות היו מונחים שני שטיחים – על אחד מהם כתוב “איזה כיף שבאתם” ועל השני “שמחים שבאתם לבקר אותנו” היה בכיתוב הזה משהו אישי שסיקרן אותנו כאילו היו בהזמנה, והם בעיקר התאימו לאווירה בחנות התבלינים הזו שבה שני המוכרים חייכו והסבירו לנו בכזו לבביות על הכל, איזה פרי מגיע מאיפה מה מיובש עם סוכר או ללא סוכר או ברכז פרי ובאיזו שיטה. זה היה מעניין, מלמד ובעיקר פותח את הלב להקשיב ולשוחח איתם.

כשיצאנו, פתחנו את השקית וטעמנו קצת מהכל. ואז טעמנו עוד קצת.. דיברנו על הפירות, על זה שזה פי אלף מממתקים, ובעיקר על האנשים שפגשנו היום. שהיה מיוחד. ושאם כולנו רק נחייך אחד לשני, ונתייחס בכזו פתיחות ונחמדות, העולם פשוט יהיה אחר. זה לא צחוק זה פתח לשינוי אמיתי. היה טעים

איך זה ירגיש? חלק א

דמיינו לעצמכם עולם בו אתם מרגישים בכל מקום אליו אתם הולכים כמו משפחה אחת גדולה.

דמיינו לעצמכם שאתם מרגישים חלק ממשהו גדול, חלק ממשהו טוב, שאתם מממשים את עצמכם ממש את מי שאתם, את היכולות שלכם, כל הדברים הטובים שיש בכם, כל הדברים המיוחדים לכם, ממש הכל הכל הכל.

דמיינו לעצמכם שמכבדים אתכם בזכות הצבע המיוחד שאתם מביאים איתכם לתוך כל השלם הגדול- שלא מחפשים איך להפוך אתכם למשהו שמישהו בעל אמצעים וכוח רוצה להפוך אתכם אליו, שלא מחפשים כל הזמן איך לרמות אתכם, להרוויח עליכם, או לפגוע בכם.

איך זה ירגיש?

טוב נכון?

למה אי אפשר להתעורר כבר מחר בבוקר לכזאת מציאות? הרי מי יתנגד לכזאת הרגשה? לכאלה חיים? לכזאת מציאות?

נכון- לעיקרון הזה, לסטייל חיים האלה אף אחד לא יתנגד, אבל בכל זאת אנחנו רואים שהחיים בדיוק הפוכים מזה, ואפילו לדמיין סגנון כזה של חיים- שבאמת בבנק לא רוצים לרמות אותי? שבאמת ראש הממשלה דואג לי שבאמת לראש העיר שלי אכפת לו ממני כמו שאכפת לו מהמשפחה שלו….? אכן הדברים נראים כבלתי מציאותיים שיקרו.

אפילו יש כזה משפט : “יצר לב האדם רע מנעוריו…..” מה יהיה איתנו בני האדם? בטבע כל החיות חיות בצורה מאוד מאוזנת וטובה…ודווקא אנחנו שאנחנו החיות הכי מפותחות בטבע הכי רעות והכי לא מאוזנות- לא עם עצמינו, לא עם הטבע ובטח שלא עם בני אדם הסובבים אותנו.

השאלה אם כך- למה הטבע יצר יצור שבשונה מדרגת החי- שפועל ועושה דברים מתוך אינסטינקט, פועל ועושה דברים מתוך מודעות- כאשר יחד עם כל המודעות- אין לו עדיין בעיה לפגוע במכוון בבן אדם אחר או בסביבה שלו- יצר לב האדם….. אולי שם כנראה טמון איזה עניין שצריך לברר, שצריך לעבוד עליו….שצריך לשאול- זה אכן דבר גדול שיש מודעות- אך מה היא שווה כאשר היא מופנית לפגיעה באחרים?

 

המשך קריאה…

אהבה

אז בואו נדבר רגע על אהבה.

אחד הנושאים אם לא- ה…. כ”כ הרבה שירים, סיפורים, סרטים, כתבות, מחקרים ומה לא….

מה שברור לכולם- שהנושא הזה לא ברור בכלל.

נכון, התעשייה ההוליוודית והחלום האמריקאי מאוד ניסו לפשט את הנושא וליישר קו לכולם לגביי מה זה נקרא אהבה נכונה, אהבה טובה- האהבה שכל אחד צריך ללכת לפיה, משפחה לתפארת… או כל תעשיית הטנולובלות- שגורמת לחשוב שהחיים האמיתיים צרכים להיראות ממש כמו הפרק שהם הרגע ראו.

הטנלובלה לכשעצמה לא רוצה לפגוע במישהו במכוון אבל ההשפעות שלה על התת מודע…זאת הבעיה. אנחנו לא ממש שולטים באיך המידע נכנס לנו לראש ומה אנחנו קולטים ולוקחים משם לחיים לאט לאט שצופים בכאלה סדרות, זה מחלחל לראש, מחלחל לחברה מחלחל להתנהגות שלנו אחד כלפיי השני. התופעה הזאת מוכרת בקרב חוקרים וסוציולוגים ופסיכולוגיים שחוקרים את ההשפעות האלה עלינו כבני אדם- באופן אישי וככלל כחברה. ולא חסרות דוגמאות לאיך הטלויזיה והפירסומות, והסדרות והסרטים ממש נכנסים לנו לתת מודע וגורמים לנו לחשוב מחשבות ולעשות כל מיני פעולות בלי שאנחנו יותר מדי (אם בכלל) שולטים בהן.

נכון, היום כבר יש יותר מודעות לכל הדברים האלה- שבאמת בסופו של דבר רק מזיקים לנו ולא נוגעים באמת, לא מחפשים לדבר באופן רציני על הנושא. אבל גם עם כל המודעות שיש- כבר הנזק נעשה ומאוד קשה להשתחרר מכבלי המחשבה מדברים שלמדנו וראינו מגיל מאוד צעיר ממש יום אחרי יום- למשל סרטי דיסני- נכון הם מאוד חמודים- אבל כשילדה שומעת ורואה שהגבר איתו היא צרכה להתחתן צריך להיות איזה אביר על סוס לבן, חתיך, שיודע להילחם בחרב ושתוך שתי שניות מתחתנים וחיים באושר ועושר…בלי ריבים….המממ זה קצת בעייתי….

אז מה זאת אהבה?

ישנן ארבע בלוטות הורמונאליות בגוף האדם:

בלוטת התריס, בלוטת יותרת הכליה, לבלב, שחלה – הורמונים המופרשים מבלוטות אלה מעבירים פקודות לכל האיברים. כשאנו רואים שותף מיני, בלוטת יותרת הכליה מפרישה הורמוני אדרנלין, קורטיזול, נוראדרנלין אשר גורמים לתחושות: אדרנלין – סכנה, פחד. וקורטיזול – תוקפנות, התאהבות, מרץ. נוראדרנלין – תענוג, התעוררות מינית.

עוצמת המשיכה המינית משתנה עם הגיל, באופן שונה אצל גברים ואצל נשים, והיא מווסתת על ידי טסטוסטרון. סרוטונין – מוליך עצבי בעל השפעה מרכזית על מצב הרוח, והוא פוחת עקב ההתאהבות. כתוצאה מכך מתחילים לחוש געגועים והתלבטויות. בכדי שהאהבה לא תהפוך לעינויים, המערכת האנדוקרינית מפצה על ירידת הסרוטונין ומייצרת אנדורפינים, אוקסיטוצין וואזופרסין.
אנדורפינים – גורמים לתחושת אופוריה, אהבה מתמשכת. אוקסיטוצין וואזופרסין – גורמים לתחושת נאמנות ורוממות רוח. כל ההורמונים – מנוהלים על ידי בלוטת יותרת המוח.

סתם ככה שתדעו….שאם בא לכם לדעת אם אתם מאוהבים..? אתם יכולים לגשת לרופא והוא ידע….

“…אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה…”

יום אחד נבין ונרגיש מה זה באמת הדבר הזה שנקרא אהבה ש: “…הרי דבר ידוע שבאהבה נברא העולם…” ועד אז… בואו נשתדל להתייחס ברצינות למושג הזה ולנסות לרדת לשורש העניין ככה בטוח נקצר את זמן החיפוש שלנו והאושר יגיע במהרה.